חיפה חיפה עיר עם עתיד. חצי יום טיול בחיפה כולל המלצות

ביום שישי חיפשנו דרך נחמדה להעביר את היום, כדי שלא נבלה בין הסלון למטבח כל הבוקר. כיוונו לבילוי קצר, טיולון, בלי נסיעות ארוכות ועם צעידה רגלית, על מנת לשרוף את כל הארוחות של החגים וגם לשטוף את העיניים עם ירוק של טבע ואוויר צלול לנשימה. עיינו בספרו של דוד גלאור 'מסלולים' ומצאנו את נחל שיח. מה שנחמד במסלול הזה שהוא ממש באמצע העיר חיפה. מגיעים אליו מרחוב לוטוס 12. יש אפילו שלט חום שמצביע על תחילת השביל. מחנים את הרכב ברחוב (מצאנו חניה בקלות) ומתחילים לרדת בשביל.

המסלול הוא חד כיווני בירידה. צועדים בשביל המסומן שחור ולבן. יורדים בשביל מוצל, משופע בצמחיה ים תיכונית משני צידיו. בחלק מהשביל יש מדרגות וחלק כורכרי או סלעי. לאחר צעידה בנוף יפה מגיעים לבריכת מעיין קטנה, בה ניתן לטבול את הרגליים ולשבת לאכול את הכריכים שהבאתם מהבית. בבריכה השביל מתפצל לשביל נוסף המסומן בסימון אדום לבן. עלינו לשביל האדום לבן, אבל לא המשכנו איתו עד הסוף. השקפנו על חיפה תחתית מלמעלה ונהנינו מהאוויר הצלול והרוח הקרירה וממראה הים התיכון הכחול הנשקף מולנו. מאד יפה.

הים של חיפה ממרומי המסלול של הנחל

הבתים של שכונת כבאביר על הגבעה מצפון לנחל

משם חזרנו אל השביל השחור ואל הבריכה והמשכנו בירידה למטה. עוד מס' דקות ומגיעים לבוסתן עם עצי תמר, רימון, זית ועוד ובמרכזו הפתעה - בריכת שחייה טבעית גדולה עם מי מעיינות. הצטערתי ש(שוב) לא הבאתי בגד ים. ישבנו קצת, אכלנו את הפירות שהבאנו, נהנינו מהיופי של הבריכה והעצים, התבאסנו מהלכלוך שהותירו אחריהם מטיילים אחרים (לא נורא אבל עדיין מרגיז. תשמרו על הטבע לכל הרוחות. מה כ"כ קשה?). מצד צפון על הגבעה - שכונת כבאביר שבה גרים האחמדים. אח"כ נודע לנו שחבר הכנסת איימן אודה גר בשכונה הזו.

עוד צעידה קלה והגענו אל סוף המסלול אל בית הקברות. הזמנו מונית דרך גט טקסי (ותודה לאלוהי האפליקציות). חשבנו לבקש ממנו שייקח אותנו חזרה לרכב שנשאר בתחילת המסלול, ברחוב הלוטוס. אבל ראינו שעדיין מוקדם והמסלול היה קצר משחשבנו (או שאנחנו היינו מהירים מדי בשבילו) והצעתי שניסע לוואדי ניסנאס, לספוג קצת אותנטיות של עיר תחתית. הודענו לנהג המונית שאנחנו משנים את היעד וביקשנו ממנו שייקח אותנו לוואדי. מסתבר שנהגי המוניות בחיפה סופר ידידותיים. הוא נתן לנו הדרכה לאן ללכת בוואדי, סיפר לנו על קו הרכבת החדש מבית שאן לחיפה שעכשיו הוא חינם לשלושה חודשים והבית שאן מציפים את העיר, על אשתו וההפתעה שעשה לה לפני כמה ימים וכל זאת בנסיעה של 15 דקות.


לבסוף הוריד אותנו ברחוב אלנבי, בדיוק מול הכניסה התחתית של גן הבהאיים. צעדנו על רח' אלנבי ואת פנינו קידמו המון פלאפליות עם ריח נפלא, פנינו אל שדרות הציונות ומשם אל רחוב חורי. המלצה שלי - תגיעו רעבים. מאד. ברחוב הראשי של השכונה נמצא השוק ובו המון מסעדות. בפתח המסעדות יושבים בעלי המסעדות, להלן הטבחים והטבחיות ומכינים את האוכל, ככה ברחוב. קוצצים פטרוזיליה וירוקים אחרים, ממלאים חצילים וקישואים ועוד. בכל פינה יש חומוסיה המגישה גם ממולאים, במיה, מלוכיה ועוד מיני מטעמים ערביים. אני עשיתי טעות פטלית. עם הכניסה לשכונה נתקלו עיני במאפייה. לא יכולתי להתאפק ונכנסתי. הכנאפה על הדלפק ממש צעקה לי 'קחי אותי' ואני לא מתווכחת עם כנאפה. פשוט כי אני יודעת שידה תמיד על העליונה. אז לקחתי. מתוקה, עסיסית, שעירה. כמו שכנאפה צריכה להיות. אפילו יותר טעימה מהכנאפה של מלך הכנאפה בכפר פרדיס, על כביש 4 (למרות שאצלו יש את הארומה של הפיח מהמכוניות הטסות על הכביש, איך שהוא זה עושה את הכנאפה שלו לנורא טעימה. לא ברור למה). ונסתמתי. לא יכולתי לאכול יותר כלום. איזה ראש בלטה. מי אוכל את הקינוח לפני שהוא נכנס לשוק של השכונה?!

בן זוגי שאינו חובב מתוקים ערביים חיכה בסבלנות ודווקא כן אכל במסעדה באמצע השוק חומוס מעולה, כזה שמגיע עם צלחת של חצילים קטנים מוחמצים, בצל ומלפפונים בצד, פיתות חמות. מנה נפלאה. אחרי סיבוב בשכונה (שלא כ"כ מסעיר, למעט האוכל והריחות. יכול להיות שהיינו צריכים לחפור ולחרוש יותר, אבל היינו כבר עייפים מהטיול בנחל שיח. בפעם הבאה נבוא בחג של החגים, בחנוכה. אז הוואדי לובש חג). על משהו אחד בכל זאת לא הסכמתי לוותר, למרות שכרסי כבר היתה מלאה - עצירה בפלאפל 'הזקנים', הידוע כפלאפל הטוב ביותר בחיפה (ואולי בארץ כולה. יש ים של גרסאות וחילוקי דעות לגבי מיהו הפלאפל הטוב בארץ ולכל פלאפל יש את המעריצים שלו. לא כדאי להסתבך עם אף אחד. גם ככה אנחנו על סף מלחמת אחים). מדובר בחנות זעירה הקיימת כבר שנים רבות שמוכרת רק פלאפל. אבל איזה פלאפל - כזה שיצא הרגע מהשמן הרותח, נימוח, חם, קציצות גדולות. ממש טעים. חצי מנה עלתה 8 ש"ח. מומלץ בחום.

יצאנו מהשכונה, שחוץ מזה שהיא מצטיינת באוכל נהדר וריחות נפלאים, היא ממלאת את הלב שמחה על כך שיהודים וערבים מסתדרים טוב ביחד. גדולים וחכמים ממני כבר הכבירו מילים על הדו קיום בחיפה ועל כך שהוא מופת ודוגמה, ובאמת כשנמצאים שם ורואים את זה מתקיים לנגד העיניים - זה מעורר תקווה שאפשר, לא רק כאן.

בריכת מי מעיין במסלול

בריכה נוספת לאורך המסלול. ויש עוד אחת ממש גדולה

משם צעדנו על שדרות הציונות לכיוון אלנבי ואפילו הספקנו להיכנס לגנים הבהאיים לסיבוב צילום קצר. הכניסה למקדש ולגנים היא מלמעלה, לא מהעיר התחתית.
את כל זה עשינו בחצי יום, ז"א שיצאנו מביתנו שבעיירת הספר רמת השרון בשעה 08:00 וחזרנו הביתה בשעה 15:00 עייפים אך מרוצים.

שתי המלצות נוספות:

בערב אכלנו במסעדת אונזה בשוק הפשפשים, שבאתר שלה מוגדרת כבעלת מנות מהמטבח הטורקי והמרחב העות'מני. אז נכון, באמת יש בה מנות בסגנון טורקי, אבל גם יציאות תמוהות (אם כי לא בלתי טעימות) כמו סשימי ובאן שרימפס. שורשיי הטורקיים התכווצו במבוכה למקרא התפריט. המנות שהזמנו היו:
חצילים חם, סלט עגבניות, פצ'נגה בוריק, צ'יפס אונזה, באן שרימפס, לחמא בעג'ין, לחם וטחינה - והן היו מצוינות! השירות, האווירה, העיצוב של המקום והמיקום - גם הם מצוינים ויש מצב שנחזור לכאן שוב לדגום את המנות שלא הספקנו.
את הקינוחים אכלו חלק מאיתנו במלביה הסמוכה המצטיינת במלבי טורקי טעים ומתוק, עם סירופ מי שושנים, קוקוס והרבה אגוזים. אחלה של מקום שוק הפשפשים!

גרפיטי בשוק הפשפשים

לחמא בעג'ין ב'אונזה'