ארוחת פרידה - קומדיה צרפתית מומלצת

גרשון, לבנטל וסגל. שילוש שעובד מצוין ביחד

עם יד על הלב, לכם נשאר כח לצאת בערב באמצע השבוע? אצלנו, כשמגיע הערב אני כמו אשכולית שסחטו ממנה את כל המיץ. מרוטה, מרוקנת, עייפה. זו בדיוק הסיבה שאני שמחה שעשינו מנוי לתיאטרון. ככה אנחנו מוכרחים לצאת למרות העייפות והשחיקה. לרוב אנחנו לא מצטערים. אבל לא בכל פעם מזדמן לנו לחזות בהצגה מוצלחת. כשזה קורה, לי זה עושה התרוממות רוח. עד כדי כך.
הפעם זו היתה ההצגה האחרונה במנוי שרכשנו לתאטרון בית לסין, ששמה גילם איזו הבטחה למשהו מיוחד ושונה. ואכן, ההצגה 'ארוחת פרידה' הפתיעה בגדול, עם מחזה כתוב היטב, משחק מעולה והומור שלא איבד משנינותו בתרגום מצרפתית לעברית. 

ארוחת פרידה היא קומדיה צרפתית, פרי עטם של המחזאים אלכסנדר דה-לה פאטאלייר ומתיה דלאפור האחראים ללהיט "שם פרטי" שהוצג בבית לסין ואף עובד לסרט קולנוע. העלילה מספרת על זוג צרפתי בורגני משועמם שמאס באירועים חברתיים משמימים ובכך שלא נשאר לו זמן פנוי לבילוי זוגי איכותי. בעקבות זאת, הם מחליטים להיפטר מחברים ותיקים שנס ליחם. השיטה: ארוחת פרידה, אליה יוזמן הזוג המוקצה, כמובן מבלי לשתף אותו בסוד העניין. ז"א, החברים מוזמנים לארוחת ערב מושקעת ואין להם מושג שזו הפעם האחרונה שהם עומדים לפגוש את הזוג המזמין. 'באורח פלא' התוכנית משתבשת כשהמוזמנים מגלים את הכוונה האמיתית ומבינים שהם עומדים 'להיזרק' לתמיד. התפנית בעלילה יוצרת מצבים משעשעים הסוחפים פרצי צחוק משחררים מהקהל המרוצה. 

ובאמת, מי מאיתנו לא 'סוחב' חברויות נושנות, שכבר אינן מתאימות לו ומוטלות כעול על צווארו? למי מאיתנו לא מתחשק לפעמים ל'שחרר' חברים ותיקים ולהיפרד מהם לתמיד? אבל איך עושים את זה בפועל ואיך שומרים על חמלה ואנושיות? הרשו לי להעיד שאני נגועה בפולניות (כבר מזמן הופרך הקשר בין פולניות למוצא עדתי אמיתי) מהסוג הגרוע ביותר, כזו שמנסה לצאת בסדר עם כולם, לשמור את כולם מרוצים ולהישאר רצויה ונאהבת, למרות שמה שהכי בא לי לעשות לפעמים זה להגיד את האמת בפרצוף ו'לפטר' אנשים שלא מטיבים עימי בשום דרך אפשרית. 
עם זאת, בשנים האחרונות אני משתפרת וכבר קרה לי שקיבלתי החלטה ותפסתי מרחק, שעשה לי רק טוב. מה שנקרא 'שיחררתי'.

סגל וגרשון. מצחיקים

בחזרה להצגה: מדובר בקומדיה מצוינת שיכלה להישאר כזו על הנייר ומוחמצת על הבמה. למרבה השמחה, שלושת השחקנים המככבים בה, יעל לבנטל, יובל סגל ומורדי גרשון, מרימים אותה מעוד קומדיה משעשעת במשקל נוצה להצגה מצחיקה באמת. את לבנטל וסגל אני מכירה מהצגות אחרות, סדרות טלוויזיה ופרסומות. שניהם שחקנים נהדרים המסוגלים להחזיק הצגה שלמה על כתפיהם לכאורה ללא הרבה מאמץ. מי שהפתיע אותי לטובה הוא השחקן מורדי גרשון, שזו הפעם הראשונה שנתקלתי בו והוא פשוט מעולה.

גרשון משחק את הבעל הלבטן וחסר הביטחון, המחליט להיפטר מחבר ילדות. למורת רוחו ולמגינת ליבה של רעייתו, התוכנית המקורית עולה על שרטון. ההפתעה שלו מהתפנית בעלילה משכנעת בזכות המניירות הגופניות והקוליות המוגזמות, ההופכות את הסיטואציה הדי טראגית לקומית. גרשון שובה לב בתפקיד. הוא מצליח ולהצחיק ולרגש. הוא גדול.
פרט טריוויה מעניין שגיליתי תוך כדי הכתיבה - הוא אחיו הבכור של הכדורגלן לשעבר שמעון גרשון. בדומה לאחיו הצעיר, גם הוא התחיל את קריירת המשחק שלו על כר הדשא. בניגוד לאחיו, הוא החליט בגיל צעיר לזנוח עתיד כשוער כדורגל ולעבור לשחק על הבמה. הרווח כולו שלנו.

מורדי גרשון במרכז (מימין, האח המפורסם)

סגל. נחנח מנג'ס משכנע

לבנטל. יפיפיה צרפתית נון שלנטית

אני לא מתכוונת לעשות כאן ספוילר ולגלות איך כל הסמטוחה הזו מסתיימת. רק יכולה להבטיח לכם שמדובר בתענוג צרוף ובבידור משובח. וזה ממש לא משהו להקל בו ראש במחוזותינו בזמנים קשים אלה.

אתר תיאטרון בית לסין
אתר ראן ארט (כרטיסים מוזלים לאירועי תרבות)