בית קפה קטן וחוף ענק - המלצה

חברים שואלים אותנו לא מעט איך אנחנו מגיעים לכל המקומות המגניבים (מותר עדיין להשתמש בשם התואר הזה, בלי להיחשד בחוסר מגניבות?) האלה שאנחנו מעלים לפייסבוק ולמה אנחנו אף פעם לא מציעים להם להצטרף.
אז, עם יד על הלב - זה לא שאנחנו רוצים לשמור רק לעצמנו את כל הטוב הזה. עובדה שאני חולקת כאן את החוויות והתובנות. אנחנו פשוט כנראה קצת סוליסטים (מילה מכובסת לסוציומטים). קפיש?  חוץ מזה, אנחנו מגיעים למקומות הללו ברכב (סתתתםםם) אחרי שאנחנו קוראים עליהם במוסף 'מסלול' של ידיעות או בכל מיני קבוצות של חובבי טיולים והרפתקאות בפייסבוק. זה עובד ככה: אני בד"כ מעלה רעיון תוך כדי רביצה מעולפת בערב על הספה בסלון. משהו בסגנון של 'יואו, איך בא לי לטייל בגב צניפים, קניון ורדית, נחל ברק, אגם תמנע, עין שוקו וכדו'...' וליאור, בן זוגי היקר ומגשים החלומות שלי, מתגייס למשימה, ניגש למחשב ומתחיל לחטט ולחפור בכל מיני אתרים ולחפש מידע ממשי על הרעיון התורן. לא את כל החלומות הוא מצליח להגשים, אבל לזכותו יאמר שהוא ממש משתדל.

אז לענייננו - ארוחת בוקר נחמדה מאד ולגונה מהסרטים. ביום שישי, אחרי חופשת ראש השנה, חגגנו את חזרת הנוער לבית הספר והחלטנו לצאת קצת מהעיר, לבילוי בחיק הטבע. אבל מטיבי לסת כמונו לעולם לא יסתפקו בכריכים תוצרת בית. כל טיול אצלנו חייב להתחיל בריפוד הקיבה והפעם הזו לא היתה יוצאת מן הכלל.

תחנה ראשונה: קיבוץ העוגן. ב'העוגן', בואכה עמק חפר שוכן גרציא, בית קפה גדול ומקסים, ממש על הדשא בכניסה לקיבוץ, מול המספרה של ויקי וחורשת הותיקים/החלוצים של הקיבוץ. בית הקפה ממוקם במבנה עטוי קירות זכוכית ויושב על דק מעץ. חלקו סגור ומקורה וחלקו בחוץ על הדשא לימים נעימים יותר. החלק המקורה והסגור ממוזג ומעוצב בנועם. הרבה לבן, פריטים תלויים חביבים כמו המילה HOME באותיות עץ מולבנות, קולבים צבועים, עציצים והמון אוירה. כמו בית פרטי בהיר ונינוח. בקצור, עיצוב שעושה נעים בעין ובלב. התפריט מורכב מארוחות לכל היום, אבל מכיון שהגענו בשישי בבוקר, התמקדנו בארוחות הבוקר. חשוב להוסיף כי התקשרנו בבוקר, לפני שיצאנו מהבית, להזמין מקום ונאמר לנו שניתן לבצע הזמנות עד חמישי בערב. החלטנו לחרף את נפשנו ולנסוע בכל זאת ולשמחתנו הרבה הגענו מוקדם ועדיין היה די הרבה שולחנות פנויים. כשעזבנו את המקום שבעים ומרוצים, אנשים כבר עמדו בתור.

אז התיישבנו וקיבלנו תפריט מהמלצרית החיננית. ל' הזמין ארוחת בוקר גרציא (59 ש"ח) שזו בעצם בוקר קלאסית עם ביצים עשויות כרצונכם, ממרחים, סלט ושתיה קרה וחמה. אני בחרתי בבריוש עין בייקון (46 ש"ח). הקלאסית, כדרכן של קלאסיות לא אכזבה והייתה טעימה, אם כי הייתה מעט חסרת מעוף בעיני. לא היה בה את המשהו הזה שהופך ארוחת בוקר רגילה למיוחדת (כמו למשל בארוחה של קפה פטיט בשכונת פלורנטין בתל אביב), אבל היא היתה נדיבה בכמויות, טעימה ומשביעה. גם הקפה עמד במבחן של בן זוגי האנין, כשהוגש רותח במידה, בספל מתאים והיה משובח בעיניו.

לעומת זאת, הארוחה שאני הזמנתי, התגלתה כפנינה אמיתית. הבריוש היה בעצם לחמניה רכה ונימוחה עם שבבי בצל ופטריות מטוגנים מעל, ומעל כל אלה פוזרו בנדיבות קותלי חזיר מטוגנים ופריכים. לצד כל הטוב הזה נפרשה ביצת עין (משתי ביצים) והונחה קערית סלט חתוך גס. לא אאריך יותר מדי בתיאור הבליסה, רק אספר שהיה טעים מאד! מכיון שארוחת הבריוש עין בייקון לא כוללת שתייה, הזמנתי הפוך בנפרד. הקפה היה מצוין. חם במידה (אני מעדיפה את ההפוך שלי חם ולא רותח), הקצף היה סמיך והציור שהבריסטה צייר עם הקצף היה מושקע. זה אולי נשמע ילדותי, אבל אני ממש אוהבת לקבל קפה עם קצף מצויר. לא אכפת לי אם זה לב, עלים או משהו אחר, העיקר שארגיש שהשקיעו בי.

בריוש עין בייקון. טעעעיםםם!

בתום הארוחה פקדתי את השירותים. לאכזבתי הם לא התאפיינו בניקיון יתר. הסבתי את תשומת ליבה של הבעלים והיא התנצלה והבטיחה שהנושא יטופל לאלתר, בטענה שהם לא הספיקו לנקות בגלל העומס (המקום אכן היה מלא מפה לפה).
אז חוץ מעניין השרותים, החוויה היתה חיובית ומהנה.

לסיכום: בית הקפה נעים ומזמין, ארוחות הבוקר טעימות ומוגשות בצורה נאה ומעוררת תיאבון. שווה נסיעה של 30-40 דקות מהמרכז ולו רק בשביל אוירת הכפר, אבל בהחלט לא רק בגללה.

שדות כותנה מרהיבים - בונוס ביציאה מהקיבוץ

התחנה הבאה: חוף הבונים. חוץ מזה שמדובר בחוף אולי הכי יפה בארץ, הוא גם ממוקם בתוך שמורת טבע, מה שאומר ניקיון, סדר והכוונה באדיבות רשות הטבע והגנים, הגובה דמי כניסה אבל מצדיקה אותם ע"י שבילי הליכה מסומנים, שילוט, הכוונה וברושור מאיר עיניים המחולק בכניסה. בגלל שמדובר ביום שישי, השמורה היתה ריקה יחסית ובגלל שיש לנו מנוי של רשות הטבע והגנים נכנסנו ללא תשלום (כל פעם אנחנו מברכים מחדש על המנוי הזה. עד עכשיו כיסינו את העלות שלו ואף הרבה יותר ממנה בטיולים שלנו). חנינו את הרכב בחניון שמורת חוף הבונים והתחלנו לצעוד על השביל המסומן באדום לכיוון חוף הים. בדרך חלפנו על פני מפרץ הצדפים (המון המון צדפים), המשכנו עם השביל האדום והגענו לגבעת כורכר המשקיפה אל הנוף היפיפה של מפרצונים תכולים. השתהינו מעט על הגבעה וצילמנו את הים מכל הזוויות האפשריות. משם המשכנו על השביל לכיוון המערה. המערה היא למעשה מן חלל שהמים יצרו בסלעים והם נכנסים לתוכה ויוצרים מן בריכה ירוקה כאזמרגד. אפשר לרדת לתוך הבריכה, אבל בזהירות רבה, כי הגלים מתנפצים לתוכה בשאון רב ואם אתם לא שחיינים מיומנים, עדיף להתפעל ממנה מבחוץ.

המערה בעלת העין הירוקה

אחרי המערה ממשיכים בשביל לכיוון דרום ומגיעים למפרצונים קטנים שהמים ברובם מלאים סלעים ואי אפשר לשחות בהם. מכיוון שהגענו מצוידים בבגדי ים וציוד לשחייה והיינו נחושים להיכנס למים ולפחות לטבול בהם (היה די חם בחוץ וזה ממש התבקש), החלטנו להמשיך לחפש את המפרצון האולטימטיבי, עם מינימום סלעים בתוך המים ואמנם אחרי צעידה קצרה נוספת לכיוון דרום (לכיוון חוף דור) נחתנו במפרצון קטן ובודד, תחום משני צידיו בסלעים ומי הים זהרו בצבע טורקיז שסימן לנו שאין סלעים וניתן ליהנות מטבילה. התמקמנו על החוף המצודף ונכנסנו למים שהיו קרירים ונעימים. הים היה די גלי ואנחנו העדפנו להישאר קרוב ליבשה, אבל בכל מקרה הטבילה היתה תענוג. גם לא האמנו למזלנו הטוב - להיות לבד לגמרי במפרצון הקטן. ממש חוף פרטי!

מפרצון

עוד מפרצון

בדרך חזרה עברנו ליד מלך הכנאפה קצת לפני צומת פורדיס ואני הייתי צריכה להחזיק את עצמי ממש חזק כדי לא לעצור ולקנח במנת כנאפה נפלאה במחיר המצחיק של 10 ש"ח. המלך עומד שם בסופי שבוע במן סוכה מאולתרת ומוכר כנאפה ישר מהאש, חמה מתוקה וריחנית. הכנאפה הטובה ביותר שאכלתי מעודי. אבל כמה אפשר להכניס את הבטן ולעצור את הנשימה. החגים הללו גם ככה עושים לי שמות בג'ינס וצריך לדעת מתי לעצור, גם אם זה נורא קשה.

לסיכום: במרחק שעה נסיעה (פלוס מינוס) שוכן לו חוף שאין כמוהו ליופי. אם אתם הרפתקנים, אפשר גם להישאר לישון באוהל או תחת כיפת השמיים. יש במקום אתר קמפינג מסודר. במה שנוגע לנו, כבר מזמן הגענו למסקנה שהכי טוב אנחנו ישנים בבית ואם לא בבית אז לפחות בין 4 קירות עם מזגן וגג מוצק.

אז קחו את עצמכם לטיולון של יום אחד וצאו קצת מהעיר. אם יש לכם ילדים צעירים, גייסו מישהו שיוציא אותם ממוסדות החינוך ויבלה איתם עד הערב. הם יקבלו אתכם בחזרה כשאתם הרבה יותר סבלניים וחייכניים. ואם אתם כבר הורים למתבגרים תאבי חופש ועצמאות, הרי שבכלל אין לכם שום תרוץ למה לא לעשות את זה. אלא אם כן אתם ממש נהנים כל שישי לתזז בין הירקן/חנווני/סנדלר/מוסכניק. אנחנו משתדלים לסיים את כל זה עד חמישי בערב. לפחות פעם בחודש.