מאז שעבר החוק להגנת הספרות והסופרים בישראל (המחייב שמירה על מחיר קבוע לספר ישראלי בשנה וחצי הראשונות לצאתו לאור) אני ממעיטה לצערי הרב בקניית ספרים חדשים. לא ברור לי מדוע ספר חדש צריך לעלות אצלנו בסביבות 70 ש"ח, כשבמדינות מתוקנות אחרות הוא עולה כ-30 ש"ח. היו מי שטענו שהמבצעים של ארבעה במאה ואחד פלוס אחד גורמים לזילות הספרות. אותי הם שימחו כי הם אפשרו לי לקרוא הרבה. נכון שלא שהפסקתי לקנות בגלל החוק החדש, אבל אני בהחלט חושבת פעמיים לפני.
שנה חדשה היא אירוע מיוחד ומשמח ולכבודו הרשיתי לעצמי להתפנק, למרות ועל אף המחירים הגבוהים, בשני ספרים חדשים. הבחירה היתה קשה, כי המדף קרס תחת שפע כותרים חדשים של סופרים ישראלים וזרים, אז בחרתי אחד מקורי ואחד מתורגם, שלא לקפח אף אחד.
פצחתי עם התרגום המחודש של נורה אפרון לספרה 'צרבת'. אפרון, תסריטאית, עיתונאית וסופרת, נאספה אל אבותיה לפני כשנתיים והעולם איבד כותבת מוכשרת מעין כמוה. אני מתה על הכתיבה שלה. יש לה מן כתיבה נשית כזו, שנדמה לי שנשים יכולות להתחבר אליה טוב מגברים. יש לה הכישרון לגעת בנושאים קשים וכואבים בדרך משעשעת ואירונית, שגורמת לי לחייך ולצחקק ולהזדהות איתה לגמרי, למרות שאף פעם לא עברתי חוויה דומה (ואני מקווה שגם לא אעבור).
הגיבורה בספר היא עיתונאית אוכל ואושיית בישול, שכתבה ספרי בישול ומדברת על אוכל בכל הזדמנות, ברדיו בטלויזיה ובהרצאות מול נשים בעיקר. בעלה השני הוא עיתונאי פוליטי נחשב וביחד הם חובקים פעוט בן שנתיים. באמצע ההריון השני היא מגלה שהוא בוגד בה עם מכרה משותפת. חוויה שאף אשה לא רוצה לעבור. בטח לא בהריון מתקדם. היא כמובן נפגעת קשות ומגיבה בהתאם. אפרון לא מנסה לייפות את המציאות. נהפוך הוא, היא מתארת את התגובות ההיסטריות שלה בהגזמה. עכשיו הקטע הוא שכל הסיפור יכול היה להיות הרבה פחות מעניין אילולא סופר על גבי הכריכה שבעלה של הסופרת בגד בה כשהיתה בהריון שני עם ילד קטן. כך הקורא למד, עוד לפני העמוד הראשון, שהסיפור הוא לגמרי אוטו ביוגרפי. לאור העובדות הללו, לא יכולתי שלא להעריץ אותה על דרך ההתמודדות שלה ועל כך שעשתה מהלימון לימונדה והפכה את הטרגדיה האישית שלה לספר, שכמובן הפך לרב מכר. עוד משהו נחמד בספר - תוך כדי תיאור הדרמות הרגשיות שמתרחשות בחייה, היא משלבת מתכונים של מאכלים אהובים עליה. לא שיש לי כוונה לממש אי פעם את המתכונים, אבל הם בהחלט מעצימים את האותנטיות של הגיבורה הבשלנית, שרואה בכל חוויה, טרגית או קומית, הזדמנות לשלב את האהבה שלה לאוכל ולבישול.
גרוסמן זה סיפור אחר לגמרי. בעצם לא לגמרי. הגיבור שלו הוא קומיקאי, סטנדאפיסט שבמופע אחד בנתניה יוצא לגמרי מהמסגרת של ההופעה הקבועה שלו ומספר לקהל המופתע, שבא לשמוע מופע בידורי ולשכוח מצרות היומיום, תוך כדי בדיחות והרמות להנחתה, את סיפור חייו הטראגי. אז תראו שבעצם השוני מהסיפור של אפרון לא כזה גדול. שניהם מתארים מציאות לא מצחיקה בעליל בטכניקה סופר משעשעת - אירוניה עצמית של הגיבורים. הכתיבה של גרוסמן חודרת לקרביים. הסיפור של הסטנדאפיסט, שעובד בלהצחיק אנשים אבל סיפור חייו רחוק מלהיות מצחיק, עושה חור בבטן. הניסיון שלו להחזיק את הצופים באולם למרות מורת רוחם מהתפנית בעלילה, מעורר אמפטיה והזדהות. גרוסמן כה מיטיב לתאר ניואנסים של התנהגות אנושית, של מחוות שעושה הבדרן על הבמה, של הקהל הנדהם שיושב באולם, שבוי בסיפור הקשה של הבדרן, עד שכקוראת הרגשתי שגם אני נמצאת שם באולם החשוך בנתניה וכל מה שבא לי לעשות זה להחזיק לו את היד ולנחם אותו על החיים המעפנים שלו. כשמתגלה שהוא גם חולה במחלה סופנית והמופע הזה הוא סוג של פרידה מהחיים ומהקהל שלו, נשברתי לגמרי ולא יכולתי לעזוב את הספר, עד הסוף המר. איזה אליל הגרוסמן הזה. איך שהוא יודע לספר סיפור. את ספרו 'אשה בורחת מבשורה' קראתי בנשימה עצורה ולמרות שמדובר בספר עב כרס, סיימתי תוך שבוע. מאז חיכיתי לספר הבא בסקרנות ואני שמחה לבשר שהציפייה השתלמה. ספר מעולה, קריא, מעניין ונוגע ללב. כזה שבא לי לחבק את הגיבור ולאמץ אותו לליבי, יחד עם הסופר, שמצליח בכל פעם מחדש לגרום לי לחוויה מרנינה. יאללה, מחכה כבר לספר הבא. גרוסמן -לעבודה!
שנה חדשה היא אירוע מיוחד ומשמח ולכבודו הרשיתי לעצמי להתפנק, למרות ועל אף המחירים הגבוהים, בשני ספרים חדשים. הבחירה היתה קשה, כי המדף קרס תחת שפע כותרים חדשים של סופרים ישראלים וזרים, אז בחרתי אחד מקורי ואחד מתורגם, שלא לקפח אף אחד.
פצחתי עם התרגום המחודש של נורה אפרון לספרה 'צרבת'. אפרון, תסריטאית, עיתונאית וסופרת, נאספה אל אבותיה לפני כשנתיים והעולם איבד כותבת מוכשרת מעין כמוה. אני מתה על הכתיבה שלה. יש לה מן כתיבה נשית כזו, שנדמה לי שנשים יכולות להתחבר אליה טוב מגברים. יש לה הכישרון לגעת בנושאים קשים וכואבים בדרך משעשעת ואירונית, שגורמת לי לחייך ולצחקק ולהזדהות איתה לגמרי, למרות שאף פעם לא עברתי חוויה דומה (ואני מקווה שגם לא אעבור).
הגיבורה בספר היא עיתונאית אוכל ואושיית בישול, שכתבה ספרי בישול ומדברת על אוכל בכל הזדמנות, ברדיו בטלויזיה ובהרצאות מול נשים בעיקר. בעלה השני הוא עיתונאי פוליטי נחשב וביחד הם חובקים פעוט בן שנתיים. באמצע ההריון השני היא מגלה שהוא בוגד בה עם מכרה משותפת. חוויה שאף אשה לא רוצה לעבור. בטח לא בהריון מתקדם. היא כמובן נפגעת קשות ומגיבה בהתאם. אפרון לא מנסה לייפות את המציאות. נהפוך הוא, היא מתארת את התגובות ההיסטריות שלה בהגזמה. עכשיו הקטע הוא שכל הסיפור יכול היה להיות הרבה פחות מעניין אילולא סופר על גבי הכריכה שבעלה של הסופרת בגד בה כשהיתה בהריון שני עם ילד קטן. כך הקורא למד, עוד לפני העמוד הראשון, שהסיפור הוא לגמרי אוטו ביוגרפי. לאור העובדות הללו, לא יכולתי שלא להעריץ אותה על דרך ההתמודדות שלה ועל כך שעשתה מהלימון לימונדה והפכה את הטרגדיה האישית שלה לספר, שכמובן הפך לרב מכר. עוד משהו נחמד בספר - תוך כדי תיאור הדרמות הרגשיות שמתרחשות בחייה, היא משלבת מתכונים של מאכלים אהובים עליה. לא שיש לי כוונה לממש אי פעם את המתכונים, אבל הם בהחלט מעצימים את האותנטיות של הגיבורה הבשלנית, שרואה בכל חוויה, טרגית או קומית, הזדמנות לשלב את האהבה שלה לאוכל ולבישול.
גרוסמן זה סיפור אחר לגמרי. בעצם לא לגמרי. הגיבור שלו הוא קומיקאי, סטנדאפיסט שבמופע אחד בנתניה יוצא לגמרי מהמסגרת של ההופעה הקבועה שלו ומספר לקהל המופתע, שבא לשמוע מופע בידורי ולשכוח מצרות היומיום, תוך כדי בדיחות והרמות להנחתה, את סיפור חייו הטראגי. אז תראו שבעצם השוני מהסיפור של אפרון לא כזה גדול. שניהם מתארים מציאות לא מצחיקה בעליל בטכניקה סופר משעשעת - אירוניה עצמית של הגיבורים. הכתיבה של גרוסמן חודרת לקרביים. הסיפור של הסטנדאפיסט, שעובד בלהצחיק אנשים אבל סיפור חייו רחוק מלהיות מצחיק, עושה חור בבטן. הניסיון שלו להחזיק את הצופים באולם למרות מורת רוחם מהתפנית בעלילה, מעורר אמפטיה והזדהות. גרוסמן כה מיטיב לתאר ניואנסים של התנהגות אנושית, של מחוות שעושה הבדרן על הבמה, של הקהל הנדהם שיושב באולם, שבוי בסיפור הקשה של הבדרן, עד שכקוראת הרגשתי שגם אני נמצאת שם באולם החשוך בנתניה וכל מה שבא לי לעשות זה להחזיק לו את היד ולנחם אותו על החיים המעפנים שלו. כשמתגלה שהוא גם חולה במחלה סופנית והמופע הזה הוא סוג של פרידה מהחיים ומהקהל שלו, נשברתי לגמרי ולא יכולתי לעזוב את הספר, עד הסוף המר. איזה אליל הגרוסמן הזה. איך שהוא יודע לספר סיפור. את ספרו 'אשה בורחת מבשורה' קראתי בנשימה עצורה ולמרות שמדובר בספר עב כרס, סיימתי תוך שבוע. מאז חיכיתי לספר הבא בסקרנות ואני שמחה לבשר שהציפייה השתלמה. ספר מעולה, קריא, מעניין ונוגע ללב. כזה שבא לי לחבק את הגיבור ולאמץ אותו לליבי, יחד עם הסופר, שמצליח בכל פעם מחדש לגרום לי לחוויה מרנינה. יאללה, מחכה כבר לספר הבא. גרוסמן -לעבודה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה