איקאה אהובתי

נכון שגם אתם, כשאתם כבר מגיעים לאיקאה, תמיד יוצאים עם חור בתקציב הרבה יותר גדול ממה שתיכננתם? נכון שאתם מגיעים לחנות הענקית רק בשביל שטיח לאמבטיה ומתלים למטבח ואיך שהוא תמיד כל ה"רק" האלה עולים לכם ביוקר? כנראה שכן, שכן איקאה אלופה עולמית בשיווק ובחוויית לקוח. כל החנות הענקית הזו מתוכננת לגרוף מהקונים קריאות התפעלות ומחשבה שאם תרהטו את כל הבית שלכם כמו בחדרים הקטנים באולם התצוגה, חייכם יהיו יפים יותר, צבעוניים יותר ומלאים יותר. רהיטים של איקאה. אבל מכיוון שרובנו לא מגיעים לשם על מנת לרהט את כל הבית מחדש, אלא מקסימום בשביל להחליף סלון או לקנות שידה לחדר של הילדה, אנחנו נשארים עם החלומות ובדרך לקופות ממלאים את העגלה בכל מיני פיסות חלומות קטנים, שכל אחד מהם עולה רק כמה שקלים, שבסוף הביקור מצטברים בדרך כלל לכמה מאות. אז גם אני ביקרתי בענק הכחול צהוב בשבוע שעבר, כי היה לי בוקר פנוי והייתי במקרה באזור של איקאה ואמרתי לעצמי "למה לא?!", סיבוב קטן, מה כבר יכול לקרות? אני לא עובדת עכשיו ומודעת לזה שאנחנו בחסכונות. לא מתכוונת לבזבז על דברים שאני ממש לא צריכה. אני מגיעה ממוקדת! נחתתי שם בתשע וחצי וליד דלת הכניסה כבר התגודדו לקוחות. ברבע לעשר הם פתחו את השערים (דייקנים השבדים האלה). עליתי עם כל יתר הישראלים החולמים למעלה, אבל אולמות התצוגה עדיין היו סגורים למבקרים, מה שלא השאיר לנו יותר מדי ברירות, אלא לחכות בקפטריה. יש ארוחת בוקר ב-25 ש"ח ויש גם ב-9 ש"ח ויש מלא מאפים עם ריח מהמם במחירים שבדיים לאללה. מציאה. לקחתי את ארוחת הבוקר ב-25 ש"ח (בזבזנית!), שכללה גם קפה. הוא היה הדבר היחיד שהיה מוצלח בה. החביתה היתה קרה, הסלט עייף והלחמניות משלשום. טוב, נו, לא באנו לכאן בשביל לאכול. בעשר בול נפתחו אולמות התצוגה, אולם אני התחכמתי ודילגתי עליהם! ירדתי ישר לקומה התחתונה, שם מצויים כלי הבית, האמבטיה, המטבח, מצעים ועוד מיני מוצרים, אבל ללא החדרים המושלמים, כמו בבית ברבי שהיה לי בתור ילדה (סתתתתאאאאם, לא היה לי שום בית ברבי, אפילו ברבי לא היתה לי). האמת, הם פשוט אלופים בכל הדברים הקטנים האלה. קערות לסלט ב-9 ש"ח, מתקן למפיות  ב-15 ש"ח, מגשים מדליקים ב- 15 ש"ח. הכל נורא זול וכ"כ יפה. העניין הוא שאתה צריך בית בגודל החנות של איקאה בשבילך לאכסן את כל היופי הזה. בדירת 4-5 חדרים בבניין סטנדרטי אין כ"כ הרבה מקומות אחסון. אפילו אם קנית המון כאלה באיקאה. אז התחלתי להעמיס על העגלה (הענקית) מגשים, מגבות מטבח, מצעים, מתלים, קערות, צלחות והמשכתי להתנהל לאיטי בחנות כשתוך ההתקרבות למתחם הקופות אני קולטת שהעגלה מתמלאת בכל מיני שטויות חמודות, צבעוניות ובלתי נחוצות לי בעליל. חישוב מהיר ולא הכי מדוייק הבהיר לי שהחשבון הסופי הולך לעמוד על 900 ש"ח בקירוב וזה ממש לא מה שתכננתי להוציא...החלטתי להיות החלטית וממוקדת (כבר אמרתי) והתחלתי להוציא מוצרים מן העגלה. בינתיים עברו לידי כמה נשים מבוגרות, זוגות בהריון (הבעל לרוב במבט של "מה אני עושה כאן ביום רביעי בבוקר. איך היא שוב הצליחה לסחוב אותי לכאן?") והגניבו לעברי מבטים תוהים. המשכתי בהתמדה ובנחישות להוציא מוצרים שאני ממש רוצה שיהיו שלי אבל יודעת בסתר ליבי שאני מסוגלת להסתדר מצוין גם בלעדיהם, לא כל שכן חשבון הבנק שלי. בסוף הפעולה הכואבת והטראומטית נשארו בעגלה 2 סטים של סכו"ם, שטיחון לאמבטיה וסדין זוגי גדול. גאה בעצמי על כושר ההחלטה והנחישות שהפגנתי ועל כך שלא נכנעתי לפיתויי הענק הכחול צהוב, הגעתי לקופה, בשביל לגלות שארנק אמנם יש לי בתיק, אבל את כרטיס האשראי השארתי בכיס של הג'ינס שלבשתי יום קודם. היה לי עודף ממאה ש"ח בארנק, שאריות מהתשלום על ארוחת הבוקר האיקאית וזה הכל. זה לא הספיק ונאלצתי להשאיר הכל בבושת פנים בקופה ולשרך את דרכי ליציאה נטולת מוצרים נחשקים. 
אני לא יודעת מה יותר תסכל אותי - השעה וחצי ששרפתי באיקאה ויצאתי בלי כלום או זה שגיליתי שאני בלי כרטיס אשראי ובנוסף לכל הצרות גם על טיפות הדלק האחרונות...